אני אוהב לכתוב. אני מתרגש ונהנה מהעולה בכתיבה, ועכשיו אני מתרגש גם מהסטטוס. זהו פוסט ראשון, זוהי התחלה. נקודת פתיחה נוספת ממסע של שנים, אולי מאות אלפי שנים, אולי יותר.
כשאני מתחיל לכתוב כאן אני חווה את השוני של כתיבה בבלוג בתוך צורת הכתיבה הקיימות שלי -
הבלוג מטבעו הוא יומן "אישי", מטבעו הוא שקוף וחשוף מטבעו הוא נכתב עבור העולם.
אני חווה את האמירה של פעולה זו מבחינתי, כתיבה עבור העולם. אני רואה את ההערכה למחשבות שלי, למילים שלי ואת המחשבה שמילים אלו יכולות לשרת אנשים נוספים.
אני לא חושב שאני מיוחד "יותר" מאחרים, או שמילותי מיוחדות יותר. אני רואה ומברך על הדרך שעברתי ממי שרק סופג מידע וקורא למי שמאפשר לדברים לנבוע מתוכו. אני רואה את הדרך שעברתי מהילד-נער-בוגר שעפ"י רוב בחר שלא לדבר בקול רם היות ואין לו "משהו חשוב להגיד" לאדם אשר מכיר בחשיבות כל המילים שנאמרות, שמכיר בכך שלעולם אין לדעת איך ובמי מילותך יגעו, לעולם אין לדעת עבור מי אתם אומר אותם ויתכן שהן לא נאמרות עבורך אלא דרכך.
אני נוטע כוונה כאן, שמילותי יפתחו לבבות, יעוררו השראה ויעצימו את מי שנקרא בדרכם.
אני נוטע כוונה שהמילים ישרתו אותך, יעצימו את הטוב שבך ושתחווה שאלו מילותך.
אני משחרר את עצמי ממילותי, משחרר את הקשר שקיים בתודעתי – אני מכיר ויודע שברגע ההקלדה של מילה זו, אינני באמת יודע מה יהיה המשך המשפט – ואיך אוכל להצהיר עליו כשלי ?
אני משחרר זכויות יוצרים, משחרר בעלות, משחרר הצמדות לרעיונות שנבעו ממני ומזמין את כולם להוסיף לשנות להצהיר כשלהם, לזרוח, לפתח ולהפיץ מידע ומילים של אור שהרי הכל עובר דרכנו.
אהבה, שחרור, יצירה