ארכיון חודשי: דצמבר 2013

רסן על היותנו בני אדם, והזמנה לפעולה

יש פרט אחד חיצוני במערכת החיים היום שמגביל אותנו. דבר אחד מרכזי שאם הוא לא היה, תודעתנו הייתה יכולה להתפנות אל עבר הכוכבים.
נראה לי שיותר מכל תקופה אחרת אנו כלואים בתודעת השרדות שמתקיימת גם הלכה למעשה. רובינו, לפחות בתרבות המערבית, לפחות בישראל משקיעים את מרבית האנרגיה שלנו, את שעות,ימי,חודשי, והשנים היפות הפוריות והעצמתיות ביותר שלנו בלהרוויח מספיק כסף כדי לשרוד- כדי שיהיה מה לאכול, איפה לגור, ואיך לנסוע ממקום למקום. אומנם יש לנו מגוון של מוצרים ושירותים שאנו יכולים לרכוש, מגוון של בילויים שאנו יכולים לצאת אליהם וכביכול "הרבה" בחירה לגבי מה לעשות עם הזמן הפנוי שלנו והכסף שלנו. אבל. יש לנו מעט מאוד זמן פנוי יחסית.

לגבי הדבר החשוב ביותר, הזמן שלנו, הבחירה מה לעשות ברגע נתון – אנו חסרי בחירה כמעט לחלוטין.

אנו מחליפים שלא מרצון את הזמן שלנו בכסף, בתקווה נואשת שזה בתורו יאפשר לנו זמן. שאולי נחסוך מספיק בשביל חופשה. אנו רצים חסרי נשימה מיום אחד למישהו, צמאים לחופש. עד שהחופשה המיוחלת מגיעה אנו רוצים לנצל אותה עד תום, צמאים לשתות כל רגע, מתרוצצים בין כל "פעולות החופשתיות שאפשריות לנו", וחוזרים ליום יום "כשאנו צריכים חופשה מהחופשה". אנו צמאים לזמן פנוי. אנו צמאים לשקט ממחשבות ומדאגות היום יום.

המערכת הכלכלית הקיימת היום היא הדם שלנו. היא מספקת לנו אוכל, ביגוד, חיי חברה, וקורת גג. לא נראה שאנו יכולים להפסיק אותה, למרות שחלקנו מנסים, אבל אנו יכולים ליצור יחד תחליף עבורה. המערכת הכלכלית, היא למעשה לא מערכת אחת. היא מורכבת מאלפי מערכות "כלכליות" קטנות, מערכת בנקאית, מערכת דיור, מערכת של גידול וסחר במזון, של דיור, של פנאי (סרטים, מסעדות, ספרים, חופשות), מערכת כלכלית של לימודים, ועוד.

כל שינוי שאנו עושים, אשר מצמצם את התלות במערכת הכלכלית מקדם אותנו אל עבר שחרור. אם אני נוסע פחות, אם אני רוכש מכלכלה מקומית, אם אני מבלה עם חברים, אם אנו עושים שוק קח תן, אם אנו מוצאים פתרונות דיור חלופיים, כל פרט מקדם אותנו. אנו יכולים ליצור מבנים תרבותיים וכלכליים חדשים, להחליף מערכת אחר מערכת ובהדרגה, בנוחות ובקלות ( כן ! בקלות !) לעבור ולחיות במערכות חדשות שאנו יצרנו שפועלות בהרמוניה מול כל תחומי החיים ואל מול כל הגורמים בהם הן נוגעות.

מה השלב הבא ?

  • למפות את מערכות החיים והכלכלה השונות
  • לבחון מערכות אלו לפי דרגת חשיבות (כדי לממש את חוק המאמץ המזערי / חוק 80/20)
  • למצוא את המערכות אשר מרגש אותנו להביא אליהם שינוי
  • להתחבר לצוותי עבודה מתוך תשוקת היצירה (ולא כי צריך)
  • להתחיל לממש אותם בעולם

זה לא פוסט תאורטי. זה קורה. אם יש בך רצון לעשות, רצון לעבוד עם הידים, הראש בהנחיית הלב
נשמח שתיצור קשר

 

 

להיות גדולה.

פוסט הוכרה לחברים במסע יצירת משפחה מורחבת.

ערב הסתיים, ואני נשאר איתי ועם החיים שצפים בתודעתי. ועם תודה. תודה לנו. תודה לרואי על האותנטיות – אתה מורה מדהים ללהיות מה שיש. תודה לגיל על היותך מורה ותזכורת ללב ורגש, תודה לרועי על הגב ועל החוש הומור, על הספונטניות וה, תודה לתהילה על ההתלהבות, על החיים שהבאת, תודה לאדווה על השקט וההתבוננות, ליונדב על חשיבה וכישורי ההתבוננות, על חווית ההפתעה :) , תודה לתמיר על האנרגיה הגברית ופיקוס על הכוונה, למאיה על הרוך על הנועם, לתמר על היותך בוראת מציאות, היותך קרקע יציבה ואבן איתנה, תודה לעינת על המנהיגות, על השאלות, על התשוקה לדעת, תודה לעמיחי על היותך מורה ותלמיד, על לב רחב, על גבריות.
כשישבנו בלילה והקשבנו לברקים, ללילה, להתרגשות ואחד לשני עלו בי מילות הכרה להיותנו, לגדולה שבנו. כשאמרתי "לאפשר לנו להכיר בגדולה שלנו, של בני האדם" הרגשתי גל של התנגדות. בחלקו הוא היה שלי, ויתכן והוא הגיע גם מאיתנו. רציתי להבהיר את כוונתי ולמוסס עוד יותר את החלק הזה גם בתוכי.

לרוב אנו לא מכירים בערך שלנו, בערך העצמי של היותנו כבני אדם – אנו לא מקבלים את עצמנו, שופטים ומבקרים. לרוב אנו לא מכירים בעצמה שלנו. כמה מאיתנו חיים את היותם ניצוצות אלוהיים על פני האדמה ? כמה מאיתנו מרגישים בעלי זכות להיות בשפע, להיות אוהבים, כמה מאיתנו מאפשרים לעצמם באמת להרפות ולדעת שהם אהובים ?
להכיר בגדולה שלנו עבורי זה להכיר ברסיסי האלוהים שבתוכנו. זה לאפשר לביטוי של דבר מה עצום, דבר מה רחב לאין שיעור, דבר מה עמוק להתבטא. "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". אנו רגילים לבטא את הקשיים שלנו, האם נהיה מוכנים לבטא גם את האלוהות שלנו ? להכיר בגדולה היא להיות מוכן להתמודד עם העצמה שבנו.

להתמודד עם היותנו חלשים זה קל, הרי אנו חלשים – אין למה לצפות.
להתמודד עם היותנו עוצמתיים משאיר אותך חסר ברירה. חסר אונים אל מול אמת ברורה ידועה לנשמתכם. הינך בעל יכולת. אין תירוצים.

לא מלמדים אותנו לזהור. מלמדים אותנו להיות ענווים, אך לא להיות בעלי עצמה. כשבאנו עם תעודה מבית הספר ההורים לרוב לא ברכו אותנו על היותנו מצטיינים בדבר מה, אלא שוחחו איתנו על המקצועות בהם נכשלנו. כשמחמיאים לנו לרוב לא נעמוד עם ראש זקוף ונגיד תודה, אנו "נחזיר" מיידית ב"גם אתה" או נהיה נבוכים לרגע. לא מלמדים אותנו לגלם את המצוינות שלנו.

עם קבוצת חברים שאלתי פעם אחת, "האם אתה מוכן, האם את מוכנה להיות בשיא העוצמה שלך עכשיו ?" להיות בטוח, לדעת או לא לדעת, להיות אהוב, מצחיק, חכם, רואה, שקט. האם אתה מוכן לבטא ב100% את מי שאתה עכשיו ? האם אתה מוכן להשליך את הביקורת העצמית, את הספקות, האם אתה מוכן להשליך את כל התירוצים ללמה אתה לא מי שאתה יודע שאתה ? "זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל…" אישה יקרה בטאה.

להכיר בגדולה שלנו זה לפתוח פתח של ריפוי, ריפוי לאלוהי שבנו שמקבל מעט מידיי מקום.
להכיר בגדולה שלנו זה לא להתבדל, זה להכיר בגדולה של כל אדם.

ביד שעדיין מעט כבדה אני מקליד:
~ אני מכיר בגדולתי ~
וביד קלילה אני מקליד:
~ רואה אתכם בגדולתכם ~

All is a Picture in my MIND

All is a Picture in my MIND

זה כל כך מטורף,
כל כך מרחיק לכת,
כל כך בלתי נתפס, מגוחך, הזוי
זה כל כך חמקמק
זה כל כך פשוט
והידיעה והחוויה הזו חמקה ממני זה זמן מה.

קראתי עליה, חשבתי עליה, לא הייתי אותה.
כעת אנחנו, מרחב הוויה אחד פועם ומסונכרן
מדבר באותה שפה של יצירה
נושמים יחד את אותו השקט
צפים יחד במרחבי הקיום

STAY IN THE ZONE
לזכור בכל עת שאני מאסטר.

מתאמן שוב ושוב על היותי נוכח,
ומשנוכח על היותי בורא
ומשבורא על היותי אוהב
ומשאוהב המילים חדלות

מרפה

שפה. חופש מציאות ושחרור

נראה שאנו כלואים בתוך שפה. אני לא יודע מה היה עולה בגורל ההתפתחות שלנו אם לא הייתה שפה. האם עדיין היינו יכולים לחוות עצמנו כמנותקים/נפרדים ?
אך אנו לא מנותקים, אנו לא נפרדים. אנו מחוברים תמידית. אנו פשוט לא רואים זאת. המילים יכולות לכלוא אותנו ויכולות לשחרר אותנו.
המילים קסומות בהקשר הזה, הן יכולות לשחרר אותנו אל מרחבים מעבר לקיומם של מלים. זה מיוחד. זה כמו סולם שיכול לקחת אותך מעבר לגובהו של הסולם.
בעצם זה בדיוק כמו סולם. "היכן אמצא לי אדם ששכח מהן מילים על מנת שאוכל להחליף איתו מילה". המילים אלו הסולם, משסיימנו להשתמש בהם אנו נמשיך ונטפס באמצעים אחרים. "סולמות" אחרים יתגלו בפנינו.

אני זוכר את ימי התסכול שלי, יותר נכון שנות התסכול שלי. שנים בהם הרגשתי שאני מרגיש לא מחובר. שיש משהו נסתר מעיניי. יש אני בפנים והוא שונה מהאני בחוץ. ידעתי שיש משהו שאני לא רואה ולא ידעתי מהו.
מאוד יכול להיות ששינוי והדרכה לגבי המילים בהם אני משתמש היו חוסכים לי הרבה מאוד שנות תסכול. עכשיו בתוך מרחב של ראיה, מרחב של בהירות אני רואה את כולנו מחוברים, אני יכול לראות את הצעיף שאנו עוטים, צעיף דקיק אשר מכסה את ענינו.

אנו תמיד מחוברים. אם לא היינו מחוברים סביר להניח שלא היינו כאן. אז מהו הדבר שמפריד בנינו ובין חווית יופי החיים ?
זה נראה כמו מחסום מנטלי, וכמו מחסום רגשי. ישנם רגשות נמוכים אשר מצעפים את ענינו וישנו מסך תודעתי, ערפל דקיק אשר מסתיר את אור השמש.

זה הזוי. אבל זה גם ממש פשוט. אם הולכים מגיעים. זה מאוד פרקטי. כל עוד נמשיך ללכת, אנו נמשיך להיות יותר ויותר בהירים. בנקודה מסוימת, ללא מאמץ כלשהו, אנו נראה. זה לא קסם, זה פשוט כמו לזרוע זרע. תוצאות בהירות שלנו היא ראיה. פעולות פתיחת הלב שלנו מייצרות אהבה.

להמשיך ללכת ולסמוך.

אני בכלל תהיתי לגבי המילים בכותרת. מה מקורן ? איך הם מקושרות לשורש שלהן ?

חופש – חיפוש

האם חופש אכן מביא חופש ? או חופש מביא חיפוש ? האם חיפוש הוא חופש ? או חיפוש הוא אי מציאה. כשאתה יודע אתה לא מחפש. מצד שני כשאתה מחפש הדברים מתגלים. אני חושב שחופש וחיפוש הם שלבים בדרך.

מציאות – מצא
להבדיל מחיפוש במציאות אתה מוצא את שישנו. האם זו דרגה גבוהה יותר מחופש ? מחיפוש ? האם עלינו למצוא ? מציאה של דבר מה מרגישה דבר מקובע. כשאני מוצא יש לי תפיסה של הדבר אותו מצאתי. אני חושב שלא ניתן למצוא שום דבר בעולם הזה. הרי הכל משתנה כל העת. האם תוכל לתאר לי דבר אחד שמצאת ? המילה מצא מעצם טבעה מתקיימת בעבר. לא ניתן למצוא, ניתן לראות, לחוות. מילים ושורשים שמטבעם יכולים להתקיים בהווה.

שחרור – שחר
פירוש המילה שחרור:  (1) הוצאה לחופשי (2) סיום שהייה במסגרת מפקחת (3) קבלת עצמאות
המילה שחר לעומת זאת ממש מעניינת ! היא מחזיקה את שני הקצוות של התודעה, בשינוי ניקוד קל אנו מקבלים שני מילים:
שחר: (1) אור ראשון, תחילת היום, הזמן בו השמש מתחילה לזרוח (2) פשר; מובן; משמעות
שח(ו)ר: (1) הצבע הכהה ביותר אשר בולע את כל אורכי הגל של האור (2) אפל; קודר; חשוך

לראות – ראייה – ראי
פירוש המילה ראייה - ראייה היא החוויה התפיסתית של קליטת מידע מהסביבה באמצעות אור.
דבר מרגיש הרבה יותר נכון :) זה גם חוויה, זה גם באמצעות אור וזה גם הווה מתמשך. ראייה מתרחשת כל הזמן, כמעט בלתי אפשרי לראות בעבר, ראייה מסמלת את הזרימה האינסופית של היקום. אנו כל הזמן רואים. לא ניתן לעצור אותה. כך גם החיים מתרחשים בכל רגע.

הכאב הכי עמוק שלנו

הכאב הכי עמוק שלנו זה הניתוק. הניתוק מהנשמה, הניתוק מהאחדות האינסופית. כאב כה עמוק שהוא נסתר מענינו, מכוסה במילים. אנו לא מבינים למה אנו לא מבינים. אנו לא מבינים  למה דברים לא מסתדרים לנו. למה אנו חווים את שאנו חווים. חווים את מגבלות התפיסה, חווים את המרחק מאהובינו.

בצורה אבסורדית שכזו נראה שככל שאנו נהיים יותר נוכחים, אנו יכולים יותר ויותר לחוות מרחק מאחרים, רואים וחווים את מרחק ההוויה שבנינו.
אך נראה שזו אשליה. חווית המרחק בין בני אדם, בין אלו שרואים עצמם כמודעים לאלו שכביכול לא,  היא לא יותר מחווית המרחק שנותר לכל אחד מאיתנו לגמוע אל עבר האחדות. כעת אנו נוכחים לו יותר, והוא משתקף שוב ושוב במראות/אנשי/טבע העולם שסביבנו.

אנו כל הזמן בדרך, מתקדמים, בקצב כזה או אחר, היעד שלנו ידוע – אנו נזכר. נשוב אל עבר האחדות. עם כל צעד אל עבר האחדות הפנימית, המרחק מאהובינו קטן, תהום שסופה להעלם, התמזגות שהולכת וגוברת עד שנעלמים אנו אחד בתוכי האחר. עד שנעלמים אנו בתוככי עצמנו.

סופינו להזכר. נזכור איך הגענו, איך בחרנו לצאת למסע, נכיר בעוצמת הבחירה לשכוח, באומץ הטבוע בנו. נתמלא הערכה. נזכר ונחווה רפואה, נזכור ונהיה חמלה, נזכר ונתפוגג באהבה.

התחלה

אני אוהב לכתוב. אני מתרגש ונהנה מהעולה בכתיבה, ועכשיו אני מתרגש גם מהסטטוס. זהו פוסט ראשון, זוהי התחלה. נקודת פתיחה נוספת ממסע של שנים, אולי מאות אלפי שנים, אולי יותר.

הרבה מכתבי מצויים ביומן, שאר הזמן כתבתי לקבצים במחשב, ומידי פעם אני משתף בפייסבוק.
כשאני מתחיל לכתוב כאן אני חווה את השוני של כתיבה בבלוג בתוך צורת הכתיבה הקיימות שלי -
הבלוג מטבעו הוא יומן "אישי", מטבעו הוא שקוף וחשוף מטבעו הוא נכתב עבור העולם.
אני חווה את האמירה של פעולה זו מבחינתי, כתיבה עבור העולם. אני רואה את ההערכה למחשבות שלי, למילים שלי ואת המחשבה שמילים אלו יכולות לשרת אנשים נוספים.

אני לא חושב שאני מיוחד "יותר" מאחרים, או שמילותי מיוחדות יותר. אני רואה ומברך על הדרך שעברתי ממי שרק סופג מידע וקורא למי שמאפשר לדברים לנבוע מתוכו. אני רואה את הדרך שעברתי מהילד-נער-בוגר שעפ"י רוב בחר שלא לדבר בקול רם היות ואין לו "משהו חשוב להגיד" לאדם אשר מכיר בחשיבות כל המילים שנאמרות, שמכיר בכך שלעולם אין לדעת איך ובמי מילותך יגעו, לעולם אין לדעת עבור מי אתם אומר אותם ויתכן שהן לא נאמרות עבורך אלא דרכך.

אני נוטע כוונה כאן, שמילותי יפתחו לבבות, יעוררו השראה ויעצימו את מי שנקרא בדרכם.
אני נוטע כוונה שהמילים ישרתו אותך, יעצימו את הטוב שבך ושתחווה שאלו מילותך.
אני משחרר את עצמי ממילותי, משחרר את הקשר שקיים בתודעתי – אני מכיר ויודע שברגע ההקלדה של מילה זו, אינני באמת יודע מה יהיה המשך המשפט – ואיך אוכל להצהיר עליו כשלי ?
אני משחרר זכויות יוצרים, משחרר בעלות, משחרר הצמדות לרעיונות שנבעו ממני ומזמין את כולם להוסיף לשנות להצהיר כשלהם, לזרוח, לפתח ולהפיץ מידע ומילים של אור שהרי הכל עובר דרכנו.

אהבה, שחרור, יצירה