פוסט הוכרה לחברים במסע יצירת משפחה מורחבת.

ערב הסתיים, ואני נשאר איתי ועם החיים שצפים בתודעתי. ועם תודה. תודה לנו. תודה לרואי על האותנטיות – אתה מורה מדהים ללהיות מה שיש. תודה לגיל על היותך מורה ותזכורת ללב ורגש, תודה לרועי על הגב ועל החוש הומור, על הספונטניות וה, תודה לתהילה על ההתלהבות, על החיים שהבאת, תודה לאדווה על השקט וההתבוננות, ליונדב על חשיבה וכישורי ההתבוננות, על חווית ההפתעה :), תודה לתמיר על האנרגיה הגברית ופיקוס על הכוונה, למאיה על הרוך על הנועם, לתמר על היותך בוראת מציאות, היותך קרקע יציבה ואבן איתנה, תודה לעינת על המנהיגות, על השאלות, על התשוקה לדעת, תודה לעמיחי על היותך מורה ותלמיד, על לב רחב, על גבריות.
כשישבנו בלילה והקשבנו לברקים, ללילה, להתרגשות ואחד לשני עלו בי מילות הכרה להיותנו, לגדולה שבנו. כשאמרתי "לאפשר לנו להכיר בגדולה שלנו, של בני האדם" הרגשתי גל של התנגדות. בחלקו הוא היה שלי, ויתכן והוא הגיע גם מאיתנו. רציתי להבהיר את כוונתי ולמוסס עוד יותר את החלק הזה גם בתוכי.

לרוב אנו לא מכירים בערך שלנו, בערך העצמי של היותנו כבני אדם – אנו לא מקבלים את עצמנו, שופטים ומבקרים. לרוב אנו לא מכירים בעצמה שלנו. כמה מאיתנו חיים את היותם ניצוצות אלוהיים על פני האדמה ? כמה מאיתנו מרגישים בעלי זכות להיות בשפע, להיות אוהבים, כמה מאיתנו מאפשרים לעצמם באמת להרפות ולדעת שהם אהובים ?
להכיר בגדולה שלנו עבורי זה להכיר ברסיסי האלוהים שבתוכנו. זה לאפשר לביטוי של דבר מה עצום, דבר מה רחב לאין שיעור, דבר מה עמוק להתבטא. "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". אנו רגילים לבטא את הקשיים שלנו, האם נהיה מוכנים לבטא גם את האלוהות שלנו ? להכיר בגדולה היא להיות מוכן להתמודד עם העצמה שבנו.

להתמודד עם היותנו חלשים זה קל, הרי אנו חלשים – אין למה לצפות.
להתמודד עם היותנו עוצמתיים משאיר אותך חסר ברירה. חסר אונים אל מול אמת ברורה ידועה לנשמתכם. הינך בעל יכולת. אין תירוצים.

לא מלמדים אותנו לזהור. מלמדים אותנו להיות ענווים, אך לא להיות בעלי עצמה. כשבאנו עם תעודה מבית הספר ההורים לרוב לא ברכו אותנו על היותנו מצטיינים בדבר מה, אלא שוחחו איתנו על המקצועות בהם נכשלנו. כשמחמיאים לנו לרוב לא נעמוד עם ראש זקוף ונגיד תודה, אנו "נחזיר" מיידית ב"גם אתה" או נהיה נבוכים לרגע. לא מלמדים אותנו לגלם את המצוינות שלנו.

עם קבוצת חברים שאלתי פעם אחת, "האם אתה מוכן, האם את מוכנה להיות בשיא העוצמה שלך עכשיו ?" להיות בטוח, לדעת או לא לדעת, להיות אהוב, מצחיק, חכם, רואה, שקט. האם אתה מוכן לבטא ב100% את מי שאתה עכשיו ? האם אתה מוכן להשליך את הביקורת העצמית, את הספקות, האם אתה מוכן להשליך את כל התירוצים ללמה אתה לא מי שאתה יודע שאתה ? "זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל…" אישה יקרה בטאה.

להכיר בגדולה שלנו זה לפתוח פתח של ריפוי, ריפוי לאלוהי שבנו שמקבל מעט מידיי מקום.
להכיר בגדולה שלנו זה לא להתבדל, זה להכיר בגדולה של כל אדם.

ביד שעדיין מעט כבדה אני מקליד:
~ אני מכיר בגדולתי ~
וביד קלילה אני מקליד:
~ רואה אתכם בגדולתכם ~