454545

זה התחיל כמו כל דבר שהתחיל בעולם הזה, מאיפשהו. בזמן פעם שראו לו  08/08/2015 בכדור הארץ, לא כל בני האדם יודעים עדיין שכל דבר שהתחיל בעולם הזה התחיל מאיפשהו.
חלקם עדיין מאמינים שדברים התחילו מהם, שהם המקור של המחשבות שלהם, זה מצחיק, אבל כולנו עברנו דרך שם, גם אני. היום אני יודע שאני לא בוחר מה לחשוב, כמו שלא בחרתי לכתוב את המילים הללו, הם פשוט יצאו כשתיישבתי מול מחשב והרגשתי שמשהו צריך להכתב, למזלנו בני האדם אנו כן יכולים לבחור על מה לא לחשוב, וזה ממש עוזר, כי יש מחשבות שלא היינו רוצים שיתקיימו, הם פשוט לא כיפיות.  בכלל מחשבות זה דבר מעניין. נמצאות בעולם נחלקות על ידי כולם, ומתגשמות. איזה יצור קסום. אנחנו עוד נדבר על פיות המחשבות בהמשך 🙂

אז כמו כל דבר, הארטריא התחילה מאיפשהו, מתוך אינסוף בעולם, מחשבה שמתארת גן עדן ! לא כזה ששומעים עליו, כזה שרוצה להוולד, כזה שמחכה לאנשים הנכונים שיממשו אותו, מבוגרים וילדים שלא ממש אפשר להבדיל ביניהם, זקנים ותינוקות שכולם מחייכים באוצה צורה, חולמים את אותם חלומות, ומלאי תום בלב, כאלה שחיים את החיים האלה עם קריצה, ולא משנה איך הגוף שלהם נראה, גבוה, רחב, קטנטנן, שמנמן או זקן, בני אדם שמגשימים חלומות, של עצמם ושל העולם, כי זה מה שהם באו לעשות כאן, כזה שמחכה לכם…

אני חושב שאני זוכר את הפעם הראשונה ששמתי את הביטוי "מציון תצא תורה", הדבר הראשון שעלה לי לראש בתור ילד – איזה יהירים אנחנו לחשוב שבנו בחרו מכל העמים, ושאנחנו מיוחדים יותר מכל השאר.
21.03.2015 מסתכל על הטבע של הארץ שלנו, קטנטנה, דחוסה, עם אנשים דעתניים, יוזמים, ומחוברים. כולם פה מחוברים לכולם. ולא רק זה, אנחנו גם מחוברים לכל מקום אחר בעולם, וזה פוטנציאל מדהים.

אני יכול לראות איך זה קורה. איך יוזמה טובה מתפשטת כאן, איך הערכי אמת הולכים להיות מוטמעים בילדי העתיד –
לחיות חיים מלאים באמת זה לא אומר שאנשים צריכים להיות רוחניים או לעשות מדיטציה, זה אומר שאנשים צריכים להיות יותר הגיוניים, להרחיב את נקודת המבט שלהם ולהבין את הקשר בין המעשים שלהם לאיכות החיים שלהם ושל הילדים שלהם. צריכים להבין

לעד נלמד, לעד הכרתנו תתרחב ונבין יותר.

> מי שכועס על "טעויות שעשה", לעד יכעס על עצמו, שהרי תמיד יבין יותר.
> מי שרואה את תהליך הלמידה שלו, לעד יקבל וישמח, שהרי למידה היא פעולה שאדם עושה.

שניהם יחוו חויה ויבצעו פעולה כלשהי, לעיתים מוצלחת יותר ולעיתים מוצלחת פחות.

שניהם יעבדו, יביאו ילדים לעולם, יבנו בית, ימותו.

אחת יחיה את חייו בכעס,
אחד יחיה את חייו בשלום ושמחה.

אחד המשחקים היפים ביותר בחיים האלה, הוא לראות איך כל החלקים מתחברים.

איך המשפט שאמא אמרה עוזר לרגע הזה, איך חוויה של העומס פותחת אפשרות לחיים של אושר
איך הירידה לפרטם הקטנים של דבר, מאפשרים לראות את התמונה הגדולה בבהירות גדולה אף יותר.

נולדנו להשפיע.

לא כי מגיע לנו, לא כי יש לנו משהו חשוב להגיד או לעשות ולא כי אין משהו חשוב.
אין לזה סיבה ממשית. זה פשוט הטבע שלנו. משהו שמתקיים איתנו או בלעדנו.
זו מהות, תזוזת אנרגיה שמתרחשת בכל רגע נתון, במילה שאנו אומרים, במעשה, במחשבה, עילאית או ארצית, בכך שאנו מורידים את המים בשירותים.

אני רואה איך לעיתים אני רוצה להמנע מלהשפיע, לתת לדברים לעשות את מסלולם הטבעי. והרי גם שם אני משפיע, עצם היחס שלי למציאות שמתרחשת, המחשבה שאני חושב ואדם אחר אומר. כמה פעמים זה קרה לכם. חשבתם משהו ואדם אחר אמר אותו. כמה פעמים זה קרה ולא ידענו שהמידע עובר מאיתנו לאחר ? כמה פעמים אנו אמרנו מילים שהגיעו ממקור אחר ?

חופש, הוא חופש. הוא הדבר שמתקיים כשאנו מחפשים. אך הוא הדבר שמתקיים גם כשאנו לא מחפשים

השפעה – שפע.

יש כאלו הרוצים להגיע לעמדת השפעה, יש כאלו שרוצים להרחיב את ה

אתה לא יכול להיות גבר עם אין לך אישה
אתה לא יכול להיות מורה אם אין לך תלמיד

כמה ניצוצות ניתזים אל שמי הלילה
נדלקות וכבות לסירוגין
גחלים לוהטות של חיים
גחלים לוחשות, נעלמות בעודן חיות
מתפזרות לחלל, שוקעות לאדמה
נושמות אוויר, נושפות עשן
מתות כל לאיטן
ולפעמים אחת זועקת, עולה אל השמים בקריאה
לפעמים אחת דולקת, מאירה את החשכה
לפעמים זה אני
לפעמים זו את, זה אתה
חם ומת, בוער ולוהט
על רגעים שאולים, רגעים בודדים
חוויות שלמות, חיים
(בלה בלה בלה בלה)

בשארית כוחותי
מנסה לזכור את מי שהייתי
את איך שהתנהגתי
את מי שהפכתי להיות
בשארית כוחותי שומר על שמי, על חברי
בשארית כוחותי שומר על הרגע שהיה קודם
על המילים שנאמרו לפני דקה

בשארית כוחותי מנסה להמשיך להיות משהו שלא קיים
זוכר שיש לי אישיות
זוכר שיש קשרים
זוכר שיש לי חברים ואוהבים
זוכר שיש לי משפחה
זוכר את יופיה של האשליה

בכל כוחותי אשתחרר מהשניה, מהזמן, מתעתוע שלא היה
ברגע הזה בו הכל נידום והכל מתעורר לתחיה
בשארית כוחות גופי אלך למעין
אשתה מים נצחיים
אהפוך לאדי גשמים
אשפך שוב אל האדמה
אקום שוב לתחיה

חלום על בית פשוט, קרוב לאדמה, חלום על עצים, על אופק

זה הזוי לחלום על אופק, עצוב לי לחשוב שהחלום שלי זה לראות את האופק
לא הררי בניינים, לא פיח, רק קו שמים, כזה שאפשר לראות בו את השמש עולה, את השמש יורדת
כזה שמאפשר לראות את תוי הפנים של האדמה עליה אני חי, את עונות השנה
כזה שמאפשר לראות את מה שמביאה הרוח, את הציפורים שעפות.

חלום על הגשמה, שלי ושל בני אדם
חלום בו אנשים יוצרים, מדברים, נושמים, הולכים יחד, מקשיבים זה לזה.

חלום של שפע,

אז מה לחזור לסוס ? קצת מפחיד. קצת מפחיד אמר זה שמרסק שוב ושוב את מה שהוא יודע לטובת מה שאינו ניתן להריסה. איזה ידיעה מנחמת, ידיעה מאירה, ידיעה משמחת, יש בסיס בתוכי בלתי ניתן להריסה, מוקף בחרסינות, וכל חלק שנשבר מקרב אותי יותר ויותר אל עצמי. כל בלבול ושאלה שמתבהרת, כל אמונה שאני בוחן מחדש, נוטש ומחזיר, כל אויר שאני נושם מקרב אותי יותר אל עצמי.

ויש מי ששואל למה בכלל לעשות את המסע הזה ? והאם יש מסע ? ואולי זה אני בכלל שואל ? היינו אך.

זה מסע אל אושר, אל עושר, אל רווגוניות, אל שמחה, אל שקט, אל חברות אמת, אל התרגשות, אל צבעוניות, אל שלווה, זה מסע אל התרחבות, אל מרחבי תודעה חדשים, מרחבי נשמה חדשים, זה מסע אל מעבר לגבולות הגוף, אל מעבר לגבולות ההגיון. וזה לא מסע אל שום מקום שם בחוץ.

זה מסע פנימה, אל ניצוץ החיים שבי שמחובר אל ניצוץ החיים של כל מה שקיים

זה מסע פנימה, אל הבנת הגוף שלי, המוח שלי, הלב שלי, המילים שלי, הפעולות שלי שמחוברות אל כל דבר שאני בא איתו במגע

זה מסע פנימה שאני עושה כי אכפת לי ממי שאיתי, ממי שלידי,

וזו הדרך היחידה שאני מכיר שיכולה להציף את העולם באהבה

לפי הצורה בה דבר מעוצב ניתן לנסות ולהבין את תכליתו, אך לא רק הצורה. מה עוד ?
אם אני רוצה להבין את התכלית הגוף האנושי, ואני מסתכל מבחוץ, אילו פרמטרים אני יכול לבחון ?

• צורתו החיצונית
• סוג החומר
• מבנה החומר
• "הקלט והפלט" –
  • מה נכנס ומה יוצא ממנו
  • 5 החושים
• המקום בו הוא נמצא (תפקידה של כוס במטבח שונה מתפקידה של כוס במעבדה)
• המעבד שלו: מחשבה, רגש
• החלקים הפנימיים השונים

במבט מהיר זו מכונה שעובדת באינטרקציה מלאה עם כל העולם. בלי העולם סביבנו אנו לא מתקיימים, בלי מגוון האוכל שמצמיחה האדמה, בלי האויר שמסננים לנו העצים
כל מי שאנחנו, כל המכונה שאנחנו , זו אינטרקציה אינסופית עם העולם. העיניים, האויר, האוכל, המים, החושים, בני האדם האחרים.
אנו בפני עצמנו, כיחידה בודדת, לא יכולים להתקיים רגע.

מעט מידיי זמן מוקדש להבנה של הקשרים שלנו עם העולם, ואילו זה הדבר שנותן לנן חיים.
הרבה מאוד זמן כתרבות אנו משקיעים בדברים מתכלים ברי חלוף חסרי חיים.

וגם אני שם, מצד אחד נהנה מיצירה על מחשב, מאוד נהנה, נהנה לתכנת, נהנה לבנות. ויש בי רצון עז להשקיע בכך עוד עוד. אך רגע אחד של טבילה במים חיים של נחל זכורה בתודעתי יותר משעות של תכנות ולא משנה עד כמה היצירה יפה. ברגע אחד של חיבור לטבע כל החיים שבי מגיבים לכל החיים שבחוץ, מגע האויר, מראה הנחל, תחושת המים על הגוף, משב האויר המלטף את הגוף הרטוב והקרירות, מנגינת פכפוך המים.

ועדיין דבר מה חסר. למה אני לא יותר שם ופחות על המחשב ? מה מושך אותי לעבודה הזו ?
אינטרקציה עם בני אדם. יש רצון לחלוק משהו בין כולנו, בין בני אדם.
הבטחות אחד לשני בדמות עסקים (צריך להכין מערכת כזו לאדם כזה)
הצורך להתפרנס שלא מתאפשר בצורה חיים הנוכחית לממש זאת דרך האדמה. ואולי כן ? איך ?

מעט מידיי זמן אנו כתרבות משקיעים בהבנה של התכלית שלנו.
מרגע שנולדו, חיים בתוך
ועד כמה שנראה לנו שאנו ערים לתכליתנו

עולם שהוא גן עדן מתחיל בתודעה שלנו, ולאחר מכן בתרבות שלנו

רק תרבות של גן עדן תוכל לממש עולם של גן  עדן

התודעה היא הנביעה דרכה אנו יוצרים את החיים שלנו

התרבות היא הסביבה, מצע החיים בה אנו משגשגים או נובלים

תרבות חדשה אשר ביום יום שלה מפתחת את החיים, את התבונה באדם, תרבות אשר לומדת עצמה, ברוך, בעוצמה.

כבירים לאין שעור, מוסתרים מפני עצמנו,

מתגלים אט אט

איך נוצרת תרבות חדשה ?

"true love could not be found where she's not

and could not be hidden where she is" _{Francois de la Rochefoucauld}

איו תחליף למסע פנימה אין דבר יפה יותר
אין מראה שובה יותר
אין אדם יפה יותר, מאדם שאנו יכולים לראותו
אין תחליף למסע פנימה
להריח פרחים
לצחוק
להרגיש את מגע המים
ברגע אחד הכלי שאנו הופך להיות קדושה
ברגע אחד חווית החיים עצמה עוברת התמרה
כולנו מכירים את זה
כולנו עברנו דרך
כולנו זרחנו באור לרגע
דמיינו חיים שלמים
מדמיין חיים שלמים של התרגשות
מדמיין חיים שלמים של התרגשות כמו ברגע בו אדם מחזיק את התינוק שלו לראשונה
כמו לעשות אהבה עם האהובה שלך
כמו להרגיש טיפה של מים
לא פחות, והרבה יותר
מרגיש את מה שמחכה באופק
גדול יותר מכל נשימה
מרגיש את מה שצופן העתיד, מרתק יותר מכל סרט
הולך בשביל האבנים הצהובות אל עבר הקוסם
להיות אהבה,
להיות התרגשות זה לא מותרות
זה המינימום שאני מוכן
אני לא מוכן לתת פחות מזה לקרובים אליי
אני לא מוכן לתת פחות מזה לילדים שלי
אני לא מוכן לתת פחות מזה לאהובתי
אני לא מוכן לתת פחות מזה לעולם
אם קיימת אהבה אינסופית
והיא קיימת
אני אקטוף אותה מהשמיים הנצחיים
אני אחלוק אותה איתך

הארטריא נוצרה על מנת לקדם בצורה מאורגנת חברה חופשיה מוארת אשר מתקיימת בהרמוניה בינה ובין עצמה ועם כל שישנו. חברה מבוססת קהילתיות בעלת מערכות אשר מקיימות שפע פיזי ותומכות יצירה ושפע רוחני

הארטריא זהו העולם שחלמנו עליו. תרבות אנושית מובססת הרמוניה, מגוון ויצירה. תרבות אנושית שמורכבת משבטים מתקדמים, אשר ממזגים אדמה וטכנולוגיה בשרות האור. כל שבט מכיל את הצבע שלו, את הסגנון היחודי שלו. בכל שבט מתקיימות משפחות אשר בוחרות ודוגלות באותו אורח חיים, הם מתקיימות בסינרגיה עם הסביבה ומסייעות אחת לשניה.
זהו לא חלום, זוהי מציאות שנרקמת בזמן זה ממש.

אנו כבר שבט של אור ועשיה, עושים יוצרים בתחומי אומנות, עסקים, עשיה חברתית, מבני כלכלה חדשים, תרבות ועוד. אנו יודעים שאנו פועלים יחד, כל אחד בתחומו. הארטריא באה להעצים את החיבור שכבר קיים בנינו ולהוסיף לו ממשות. לאפשר לנו מבני תקשורת וחיבור שיעצימו את העשיה של כל אחד בתחומו ושלנו בכגוף אחד. אנו כבר גוף אחד, אנו כבר משפיעים אחד על האחר. ככל שאנו מעלים את המודעות שלנו לכך – ההרמוניה בנינו מתעצמת, מעמיקה.

 מסמך מלא:

https://docs.google.com/document/d/1f5-8M-acAF2thec_dfVhaWsKRQl6uVG3nzf71cm3d74/edit

לכם תנובת הארץ ופריה ולא תדעו מחסור,
אם אך תשכילו למלא ידכם מיבולה.
אכן, בעשותכם חליפין עם האדמה, שפע תמצאו ושבע,
אך אם יעשו החליפין בלא אהבה וצדק
יוליכו אחדים אלי הבצע ואחרים אל הרעב.
עת אל השוק תבואו, אנשי עמל מים ומשה ומכרם
ופגשתם בטווי הבגד, בקדרים, בבשמים,
קראו לרוח האדמה ויתיצב בינותכם
ויקדם את המאזנים, האיפה והמשקלת.
אל תניחו להולכי בטל לקחת חלק בעסקתכם,
פן יתנו מילים ריקות תחת עמלכם,
לשכמותם תאמרו – בואו עמנו אל השדה ועם אחינו הימה,
כי האדמה והים יתנו מנדבתם גם לנו גם לכם.
ואם משוררים, מחוללים ונגנים יבואו – קנו מפרי יצירתם
כי גם בו מזון וקטרת, ואשר יביאו אמנם מחלומות טווי
אך כסות הוא ושאר נפש.
בטרם מן השוק תפנו ללכת,
ראו לבל ילך איש משם וידיו ריקותף
כי לא ינום רוח האדמה בשלוה עד אשר ישבע האחרון אשר בכם.

ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן

בכך שאנו משפיעים אחד על השני, בכל שהמילים שלנו משפיעות על התפיסה שלנו, שהתפיסה שלנו משפיעה על ראיית המציאות שלנו, שראיית המציאות שלנו משפיעה על הרגע שאנו חווים, שהרגש שאנו חווים, עצב שמחה כעס אושר בלבול בהירות חמלה קנאה אהבה, נוגע עובר אל האנשים שסביבנו, אל האויר שאנו נושמים, אל האדמה.
אנחנו באורגיה תמידית של רגשות עם העולם, באורגיה תמידית של מחשבות, במסיבה אינסופית.
דע את עצמך, דע את מחשבותיך, בחר את היותך – מה הבאת למסיבה הזו עד היום ? מה אתה בוחר להביא מרגע זה ?

מוצא את עצמי חי חיים רגילים. נושם אהבה. מתרחב לאינסוף. מהדהד את הנשגב. רוצה לעשות הרבה ספורט, רוצה להתאמן עוד ועוד, רוצה להכניס פחות ופחות דברים לגוף, ארוחה זה דבר נשכח כמעט, לפחות בחודש האחרון. התדר מתאזן, מוכל בתוך מבנה תאי הגוף אשר מחזיקים את תודעתי במרחב הזה. וזה הנורמלי החדש.

עכשיו יש לצאת מתוכו, לפרוץ אל עבר האופק הבא, להמציא עצמי שוב מחדש עבור עצמי,
אחרת יוצר אני שגרה חדשה, אחרת יכול אני להמשיך להתבסס בהווית החיים אשר חי אני –
ובעוד שיפה היא – הרי עולמות אינסוף לפני – ובעוד שמלאת שקט היא – הרי התפוצצויות של אושר אורבות מעבר לפינה – להרפתקן אשר יחפש אותם, לאדם שילך אשר קריאת ליבו – עולמות חדשים רוצים להברא דרכנו, חיים גועשים מאינסוף לאינסוף –

ההרפתקאה בעצם רק מתחילה,
כמו בני ישראל, יציאת מצריים אינה אלא מעבר שלב אל עבר תפיסת בריאה חדשה – לא עבד, אלא אדון בעוד דרגה
לא סיום של שלב אלא כניסה לאופק חדש של קיום פיזי, של תפיסה.

שלום לתמונת פרופיל, שלום לנייד שיצא למסע, ברוך הבא מה שבא

פעם בכמה זמן אני כותב

פעם בכמה זמן אני כותב מהלב

פעם בכמה זמן אני חושב

פעם בכמה זמן אני עוצר

פעם בכמה זמן אני יוצר,

פעם ברגע אני חי

פעם ברגע נזכר באחיי

פעם עכשיו חווה חיים

פעם ופעם ופעם

עכשיו ועכשיו ועכשיו

מדליק מדורה

מחמם את הרגליים

נזכר שאני לא קיים

שותה כוס מים

עושה אהבה

מזדיין בתשוקה

צם שבוע

הולך למסיבה

שותה מיץ

והכל כבר אחר

כותב עוד שיר ריק עוד יותר

כותב אותי, במצב הקיים

ברגע הזה בו אני נעלם

ברגע הזה בו מילים נכתבות

לא שואלות  אותי, פשוט מוקלדות

ברגע הזה ידיים כותבות

ברגע אחרת מילים נאמרות

ברגע אחר אצא מהבית

ברגע הבא נפגש

נדבר שיחה – רק ביני ובינך

אני לא אבחר מה להגיד וגם לא אתה

והכל אז יקרה בפשטות אלוהית

אחר כך תחשוב שהייתה זו תרמית

שאולי זה לא היית אתה וזה לא היה אני

שאולי יש דבר מה בצד השני

והנה הוא כאן למי שנמצא

והנה הוא איננו למי שלא מצא

חמקמק ומשחק

ואיזה מזל

לחיות כאן בלי משחק זה יהיה די חבל

יהיה משעמם פצצות

לא יהיה הרבה מה לחוות

הרי יודעים כבר הכל

הרי הכל כבר קרה

סוףסוף הזדמנות לחוות מהתחלה

מחבק מחדש את ההזדמנות

לשחק משחק עם מלא חברים

לשחק משחק מרובה משתתפים

לשחק משחק מרובה מציאות

לשחק משחק ממש ברצינות

אבל לא תמיד, זה בכל זאת משחק

אולי רק עכשיו

אולי רק איתך

אולי רק בפגישה הבאה

אולי לעוד רגע

אולי אתה לרגע תתהה

מי הוא זה שאותו אני קורא

זה אני או אתה, או בכלל האחר

ועכשיו ? עכשיו אתה זוכר ?

זיק של חיוך, מבט ילדותי

חיים מתפרצים וכך גם אני

וכך גם אתה וכך גם כולם

זה פאקן אדיר להיות בעולם.

גם כפיון

גם במלכות

גם כיוצר

גם כבובה על חוט

גם וגם ואולי ואולי

ויכול להיות

ועכשיו

ותמיד

בחייאת אנחנו. לא נמאס לנו לזיין לעצמנו את השכל ? בתירוצים על למה אני לא עושה מה שאני רוצה, למה אני לא מבטא את עצמי, למה אני רק עושה לייקים ולא כותב את מה שבא לי לכתוב ? אומר את מה שאני רוצה להגיד, שוכב עם מי שאני רוצה לשכב, עובד במה שאני רוצה, אומר לבוס שלי, לאשתי, לאמא שלי, לילדים שלי, לשכנים שלי את מה שאני באמת רוצה להגיד להם.
לא נמאס לנו להיות חצי ממה שאנחנו. שליש מהאומץ, רבע מהחוכמה, חמישית מהיצירתיות, שמינית מאהבה.
יש מדרגות ויש מעליות, יש דרכים ויש דרכי קיצור, יש מנוחה ויש בטלה, יש ויש ויש ויש ויש ויש ויש ויש, מלא יש. רק תיקחו. רק תלכו. הבטחה אינסופית למצוא את שמעולם לא הלך.
עם חיוך תמידי של זה שתמיד מחייך 🙂

NEW DAY IS RISING
LET GO ILLUSIONS
WELCOM YOUR TRUE INNER IMMORTAL I AM

Wake up all your true self
Join your forces
Regroup your soul
Melt your personalities into one
Marge your mind into your HEART

Let your emotion power your body
bost your ability to act, create
Let your emotions guide your throw the illusion of confusion
YOU KNOW

Ley down in your arms
Lay down the fight
Lay down and cry
Lay down and smile

BE what IS, all that is.

you are beloved
you are love

this is my song for you
this is my hug for for body
this is me embruesing your beauty
this is you receiving, breathing beauty into your self
this is you being werth, accepting presents for your soul

fall into your arms with a smile
show me that you know

יש פרט אחד חיצוני במערכת החיים היום שמגביל אותנו. דבר אחד מרכזי שאם הוא לא היה, תודעתנו הייתה יכולה להתפנות אל עבר הכוכבים.
נראה לי שיותר מכל תקופה אחרת אנו כלואים בתודעת השרדות שמתקיימת גם הלכה למעשה. רובינו, לפחות בתרבות המערבית, לפחות בישראל משקיעים את מרבית האנרגיה שלנו, את שעות,ימי,חודשי, והשנים היפות הפוריות והעצמתיות ביותר שלנו בלהרוויח מספיק כסף כדי לשרוד- כדי שיהיה מה לאכול, איפה לגור, ואיך לנסוע ממקום למקום. אומנם יש לנו מגוון של מוצרים ושירותים שאנו יכולים לרכוש, מגוון של בילויים שאנו יכולים לצאת אליהם וכביכול "הרבה" בחירה לגבי מה לעשות עם הזמן הפנוי שלנו והכסף שלנו. אבל. יש לנו מעט מאוד זמן פנוי יחסית.

לגבי הדבר החשוב ביותר, הזמן שלנו, הבחירה מה לעשות ברגע נתון – אנו חסרי בחירה כמעט לחלוטין.

אנו מחליפים שלא מרצון את הזמן שלנו בכסף, בתקווה נואשת שזה בתורו יאפשר לנו זמן. שאולי נחסוך מספיק בשביל חופשה. אנו רצים חסרי נשימה מיום אחד למישהו, צמאים לחופש. עד שהחופשה המיוחלת מגיעה אנו רוצים לנצל אותה עד תום, צמאים לשתות כל רגע, מתרוצצים בין כל "פעולות החופשתיות שאפשריות לנו", וחוזרים ליום יום "כשאנו צריכים חופשה מהחופשה". אנו צמאים לזמן פנוי. אנו צמאים לשקט ממחשבות ומדאגות היום יום.

המערכת הכלכלית הקיימת היום היא הדם שלנו. היא מספקת לנו אוכל, ביגוד, חיי חברה, וקורת גג. לא נראה שאנו יכולים להפסיק אותה, למרות שחלקנו מנסים, אבל אנו יכולים ליצור יחד תחליף עבורה. המערכת הכלכלית, היא למעשה לא מערכת אחת. היא מורכבת מאלפי מערכות "כלכליות" קטנות, מערכת בנקאית, מערכת דיור, מערכת של גידול וסחר במזון, של דיור, של פנאי (סרטים, מסעדות, ספרים, חופשות), מערכת כלכלית של לימודים, ועוד.

כל שינוי שאנו עושים, אשר מצמצם את התלות במערכת הכלכלית מקדם אותנו אל עבר שחרור. אם אני נוסע פחות, אם אני רוכש מכלכלה מקומית, אם אני מבלה עם חברים, אם אנו עושים שוק קח תן, אם אנו מוצאים פתרונות דיור חלופיים, כל פרט מקדם אותנו. אנו יכולים ליצור מבנים תרבותיים וכלכליים חדשים, להחליף מערכת אחר מערכת ובהדרגה, בנוחות ובקלות ( כן ! בקלות !) לעבור ולחיות במערכות חדשות שאנו יצרנו שפועלות בהרמוניה מול כל תחומי החיים ואל מול כל הגורמים בהם הן נוגעות.

מה השלב הבא ?

• למפות את מערכות החיים והכלכלה השונות
• לבחון מערכות אלו לפי דרגת חשיבות (כדי לממש את חוק המאמץ המזערי / חוק 80/20)
• למצוא את המערכות אשר מרגש אותנו להביא אליהם שינוי
• להתחבר לצוותי עבודה מתוך תשוקת היצירה (ולא כי צריך)
• להתחיל לממש אותם בעולם

זה לא פוסט תאורטי. זה קורה. אם יש בך רצון לעשות, רצון לעבוד עם הידים, הראש בהנחיית הלב
נשמח שתיצור קשר

פוסט הוכרה לחברים במסע יצירת משפחה מורחבת.

ערב הסתיים, ואני נשאר איתי ועם החיים שצפים בתודעתי. ועם תודה. תודה לנו. תודה לרואי על האותנטיות – אתה מורה מדהים ללהיות מה שיש. תודה לגיל על היותך מורה ותזכורת ללב ורגש, תודה לרועי על הגב ועל החוש הומור, על הספונטניות וה, תודה לתהילה על ההתלהבות, על החיים שהבאת, תודה לאדווה על השקט וההתבוננות, ליונדב על חשיבה וכישורי ההתבוננות, על חווית ההפתעה :), תודה לתמיר על האנרגיה הגברית ופיקוס על הכוונה, למאיה על הרוך על הנועם, לתמר על היותך בוראת מציאות, היותך קרקע יציבה ואבן איתנה, תודה לעינת על המנהיגות, על השאלות, על התשוקה לדעת, תודה לעמיחי על היותך מורה ותלמיד, על לב רחב, על גבריות.
כשישבנו בלילה והקשבנו לברקים, ללילה, להתרגשות ואחד לשני עלו בי מילות הכרה להיותנו, לגדולה שבנו. כשאמרתי "לאפשר לנו להכיר בגדולה שלנו, של בני האדם" הרגשתי גל של התנגדות. בחלקו הוא היה שלי, ויתכן והוא הגיע גם מאיתנו. רציתי להבהיר את כוונתי ולמוסס עוד יותר את החלק הזה גם בתוכי.

לרוב אנו לא מכירים בערך שלנו, בערך העצמי של היותנו כבני אדם – אנו לא מקבלים את עצמנו, שופטים ומבקרים. לרוב אנו לא מכירים בעצמה שלנו. כמה מאיתנו חיים את היותם ניצוצות אלוהיים על פני האדמה ? כמה מאיתנו מרגישים בעלי זכות להיות בשפע, להיות אוהבים, כמה מאיתנו מאפשרים לעצמם באמת להרפות ולדעת שהם אהובים ?
להכיר בגדולה שלנו עבורי זה להכיר ברסיסי האלוהים שבתוכנו. זה לאפשר לביטוי של דבר מה עצום, דבר מה רחב לאין שיעור, דבר מה עמוק להתבטא. "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". אנו רגילים לבטא את הקשיים שלנו, האם נהיה מוכנים לבטא גם את האלוהות שלנו ? להכיר בגדולה היא להיות מוכן להתמודד עם העצמה שבנו.

להתמודד עם היותנו חלשים זה קל, הרי אנו חלשים – אין למה לצפות.
להתמודד עם היותנו עוצמתיים משאיר אותך חסר ברירה. חסר אונים אל מול אמת ברורה ידועה לנשמתכם. הינך בעל יכולת. אין תירוצים.

לא מלמדים אותנו לזהור. מלמדים אותנו להיות ענווים, אך לא להיות בעלי עצמה. כשבאנו עם תעודה מבית הספר ההורים לרוב לא ברכו אותנו על היותנו מצטיינים בדבר מה, אלא שוחחו איתנו על המקצועות בהם נכשלנו. כשמחמיאים לנו לרוב לא נעמוד עם ראש זקוף ונגיד תודה, אנו "נחזיר" מיידית ב"גם אתה" או נהיה נבוכים לרגע. לא מלמדים אותנו לגלם את המצוינות שלנו.

עם קבוצת חברים שאלתי פעם אחת, "האם אתה מוכן, האם את מוכנה להיות בשיא העוצמה שלך עכשיו ?" להיות בטוח, לדעת או לא לדעת, להיות אהוב, מצחיק, חכם, רואה, שקט. האם אתה מוכן לבטא ב100% את מי שאתה עכשיו ? האם אתה מוכן להשליך את הביקורת העצמית, את הספקות, האם אתה מוכן להשליך את כל התירוצים ללמה אתה לא מי שאתה יודע שאתה ? "זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל…" אישה יקרה בטאה.

להכיר בגדולה שלנו זה לפתוח פתח של ריפוי, ריפוי לאלוהי שבנו שמקבל מעט מידיי מקום.
להכיר בגדולה שלנו זה לא להתבדל, זה להכיר בגדולה של כל אדם.

ביד שעדיין מעט כבדה אני מקליד:
~ אני מכיר בגדולתי ~
וביד קלילה אני מקליד:
~ רואה אתכם בגדולתכם ~

נראה שאנו כלואים בתוך שפה. אני לא יודע מה היה עולה בגורל ההתפתחות שלנו אם לא הייתה שפה. האם עדיין היינו יכולים לחוות עצמנו כמנותקים/נפרדים ?
אך אנו לא מנותקים, אנו לא נפרדים. אנו מחוברים תמידית. אנו פשוט לא רואים זאת. המילים יכולות לכלוא אותנו ויכולות לשחרר אותנו.
המילים קסומות בהקשר הזה, הן יכולות לשחרר אותנו אל מרחבים מעבר לקיומם של מלים. זה מיוחד. זה כמו סולם שיכול לקחת אותך מעבר לגובהו של הסולם.
בעצם זה בדיוק כמו סולם. "היכן אמצא לי אדם ששכח מהן מילים על מנת שאוכל להחליף איתו מילה". המילים אלו הסולם, משסיימנו להשתמש בהם אנו נמשיך ונטפס באמצעים אחרים. "סולמות" אחרים יתגלו בפנינו.

אני זוכר את ימי התסכול שלי, יותר נכון שנות התסכול שלי. שנים בהם הרגשתי שאני מרגיש לא מחובר. שיש משהו נסתר מעיניי. יש אני בפנים והוא שונה מהאני בחוץ. ידעתי שיש משהו שאני לא רואה ולא ידעתי מהו.
מאוד יכול להיות ששינוי והדרכה לגבי המילים בהם אני משתמש היו חוסכים לי הרבה מאוד שנות תסכול. עכשיו בתוך מרחב של ראיה, מרחב של בהירות אני רואה את כולנו מחוברים, אני יכול לראות את הצעיף שאנו עוטים, צעיף דקיק אשר מכסה את ענינו.

אנו תמיד מחוברים. אם לא היינו מחוברים סביר להניח שלא היינו כאן. אז מהו הדבר שמפריד בנינו ובין חווית יופי החיים ?
זה נראה כמו מחסום מנטלי, וכמו מחסום רגשי. ישנם רגשות נמוכים אשר מצעפים את ענינו וישנו מסך תודעתי, ערפל דקיק אשר מסתיר את אור השמש.

זה הזוי. אבל זה גם ממש פשוט. אם הולכים מגיעים. זה מאוד פרקטי. כל עוד נמשיך ללכת, אנו נמשיך להיות יותר ויותר בהירים. בנקודה מסוימת, ללא מאמץ כלשהו, אנו נראה. זה לא קסם, זה פשוט כמו לזרוע זרע. תוצאות בהירות שלנו היא ראיה. פעולות פתיחת הלב שלנו מייצרות אהבה.

להמשיך ללכת ולסמוך.

אני בכלל תהיתי לגבי המילים בכותרת. מה מקורן ? איך הם מקושרות לשורש שלהן ?

חופש – חיפוש

האם חופש אכן מביא חופש ? או חופש מביא חיפוש ? האם חיפוש הוא חופש ? או חיפוש הוא אי מציאה. כשאתה יודע אתה לא מחפש. מצד שני כשאתה מחפש הדברים מתגלים. אני חושב שחופש וחיפוש הם שלבים בדרך.

מציאות – מצא
להבדיל מחיפוש במציאות אתה מוצא את שישנו. האם זו דרגה גבוהה יותר מחופש ? מחיפוש ? האם עלינו למצוא ? מציאה של דבר מה מרגישה דבר מקובע. כשאני מוצא יש לי תפיסה של הדבר אותו מצאתי. אני חושב שלא ניתן למצוא שום דבר בעולם הזה. הרי הכל משתנה כל העת. האם תוכל לתאר לי דבר אחד שמצאת ? המילה מצא מעצם טבעה מתקיימת בעבר. לא ניתן למצוא, ניתן לראות, לחוות. מילים ושורשים שמטבעם יכולים להתקיים בהווה.

שחרור – שחר
פירוש המילה שחרור:  (1) הוצאה לחופשי (2) סיום שהייה במסגרת מפקחת (3) קבלת עצמאות
המילה שחר לעומת זאת ממש מעניינת ! היא מחזיקה את שני הקצוות של התודעה, בשינוי ניקוד קל אנו מקבלים שני מילים:
שחר: (1) אור ראשון, תחילת היום, הזמן בו השמש מתחילה לזרוח (2) פשר; מובן; משמעות
שח(ו)ר: (1) הצבע הכהה ביותר אשר בולע את כל אורכי הגל של האור (2) אפל; קודר; חשוך

לראות – ראייה – ראי
פירוש המילה ראייה – ראייה היא החוויה התפיסתית של קליטת מידע מהסביבה באמצעות אור.
דבר מרגיש הרבה יותר נכון 🙂 זה גם חוויה, זה גם באמצעות אור וזה גם הווה מתמשך. ראייה מתרחשת כל הזמן, כמעט בלתי אפשרי לראות בעבר, ראייה מסמלת את הזרימה האינסופית של היקום. אנו כל הזמן רואים. לא ניתן לעצור אותה. כך גם החיים מתרחשים בכל רגע.

הכאב הכי עמוק שלנו זה הניתוק. הניתוק מהנשמה, הניתוק מהאחדות האינסופית. כאב כה עמוק שהוא נסתר מענינו, מכוסה במילים. אנו לא מבינים למה אנו לא מבינים. אנו לא מבינים  למה דברים לא מסתדרים לנו. למה אנו חווים את שאנו חווים. חווים את מגבלות התפיסה, חווים את המרחק מאהובינו.

בצורה אבסורדית שכזו נראה שככל שאנו נהיים יותר נוכחים, אנו יכולים יותר ויותר לחוות מרחק מאחרים, רואים וחווים את מרחק ההוויה שבנינו.
אך נראה שזו אשליה. חווית המרחק בין בני אדם, בין אלו שרואים עצמם כמודעים לאלו שכביכול לא,  היא לא יותר מחווית המרחק שנותר לכל אחד מאיתנו לגמוע אל עבר האחדות. כעת אנו נוכחים לו יותר, והוא משתקף שוב ושוב במראות/אנשי/טבע העולם שסביבנו.

אנו כל הזמן בדרך, מתקדמים, בקצב כזה או אחר, היעד שלנו ידוע – אנו נזכר. נשוב אל עבר האחדות. עם כל צעד אל עבר האחדות הפנימית, המרחק מאהובינו קטן, תהום שסופה להעלם, התמזגות שהולכת וגוברת עד שנעלמים אנו אחד בתוכי האחר. עד שנעלמים אנו בתוככי עצמנו.

סופינו להזכר. נזכור איך הגענו, איך בחרנו לצאת למסע, נכיר בעוצמת הבחירה לשכוח, באומץ הטבוע בנו. נתמלא הערכה. נזכר ונחווה רפואה, נזכור ונהיה חמלה, נזכר ונתפוגג באהבה.